איך הפסקתי לשמוע שלמה ארצי

מי שמכיר אותי יודע שאני חובב מוזיקה מושבע מאז הייתי ילד קטן. שנים ארוכות התלהבתי מהמוזיקה של שלמה ארצי, הזדהיתי עם הדמויות ששיקפו שיריו והשתוקקתי להיות כמותו. אני זוכר היטב את התקליט לילה לא שקט, שעורר בי את האהבה למוזיקה הזאת, וזה נמשך לאורך תקופה ארוכה למדי. מאז חלפו שנים רבות. אני לא אחד שרץ להופעות ובכל זאת, זכיתי לראות פעמיים את שלמה ארצי בהופעה. פעם אחת זה היה בצוותא ופעם שנייה בהופעה בכנס חברה בה אני עובד. אבל יום אחד, קרה משהו. קסמו של שלמה פג. התעוררתי למציאות חדשה שבה השירים הפסיקו לעניין אותי, חדלו מלגעת בי. וזה לא שהפסקתי לאהוב מוזיקה, מעולם לא. אבל המוזיקה הספציפית הזאת פשוט לא עניינה אותי יותר.

כבר לא אכפת לי מדיסק חדש של שלמה, ומתי הוא מתעתד להוציא לאור דיסק חדש. האם הוא מקליט שירים חדשים או לא? למי אכפת? שלמה ארצי חוזר על עצמו בכל אלבום מחדש, לי זה כבר נשמע כמו מחזור אינסופי של אותו החומר. נזכרתי שבימי ילדותי הלהקות הראשונות שאהבתי היו סופרטרמפ ותזמורת אור החשמל, E.L.O כמובן. שעות ארוכות התענגתי על הצלילים הקסומים של התקליט ארוחת בוקר באמריקה, והתקליט, Discovery. חזרתי למי ילדותי עם שירים שהעיפו אותי לכוכבים. הבנתי מדוע אהבתי את המוזיקה הזאת. ופתאום חדשה מרעישה ומרתקת, ג'ף לין, מנהיג להקת Electric Light Orchestra הופיע לאחרונה בהייד פארק בפני 50,000 צופים נלהבים. איזה כיף, איזה עונג צרוף.

אז אני רוצה לומר לך שלמה ארצי, וסלח לי על האמירה, כי אין כאן כוונה אישית לפגוע בך. כבודך במקומו מונח ויש לך עשרות אלפי מעריצים, אתה בוודאי לא זקוק לי. אבל מותר לי כאזרח מדינת ישראל לומר את דעתי. ואני רוצה להגיד לך, שזהו, זה נגמר לי ממך. אין לי שום עניין בשיריך. ועכשיו, תעשו לי טובה, תעזבו אותי בשקט לשעה ו 22 דקות, ו 58 שניות, לראות את ההופעה שעושה לי טוב על הלב.
אני מעביר את השידור אליך ג'ף לין.