קורונה - בהלה עולמית, ואיך זה ייגמר? [תשובות בפנים]

העולם כמרקחה. וירוס אחד ויחיד מטיל אימה על תושבי כדור הארץ. השמיים ריקים ממטוסים, ומיליוני אנשים בעולם בבידוד.

ראינו תמונות של אזרחים נופלים מתים ברחובות ווהאן סין, קורבנות בתאילנד, איטליה, איראן ואוסטרליה. טריליוני דולרים נמחקו כהרף עין בבורסות העולם.

פעם כשאמרו קורונה, התכוונו לבירה לאגר המיוצרת במקסיקו. אחת הבירות הפופולריות בתבל. וירוס הקורונה פגע קשות במותג התמים שאין לו קשר למחלה שהגיעה מסין. מכירות הבירה המקסיקנית צנחו. זה רק מעיד כמה עוצמה יש לאפקט הפסיכולוגי, ונדבר על זה בהמשך.

המחיר הכלכלי של הקורונה

המחלה מפילה חללים וגובה קורבנות בנפש. אבל היא גובה קורבן נוסף, קורבן כלכלי. מיליון אזרחים ישראליים כהרף עין הפכו למובטלים.

האם העולם הולך לעבר תקופה חשוכה? קריסה כלכלית, אבטלה, מחסור ועוני?

לא בהכרח.

מהתבוננות בתולדות ההיסטוריה האנושית אנו מגלים שהאנושות התאוששה ממשברים קשים יותר ממשבר הקורונה.

טיבן של מגפות הוא להתפשט ולהתקדם. אילו ציירנו מפה עולמית היינו רואים את התקדמות המגפה ממדינה למדינה. המגפה חוצה את כל מדינות העולם, ממיתה אנשים ונעצרת. 

מה שכרגע נראה שאין לו סוף, יהיה לו סוף. צריך לחשוב על יום אחד אחרי הכחדת הקורונה. 

האם לעולם כבר לא נטוס יותר?

העולם ישוב לקדמותו שלב אחר שלב. זה לא יהיה באבחה אחת.
לזמן מה אנו נשוב אל עולם שונה מהעולם שהכרנו כל חיינו.

ניאלץ להתרגל למודל חדש של חיים. לשמור על ריחוק זה מזה, לעטות מסכות וכפפות. 

מי שמהמר על הכחדת המין האנושי עושה שגיאה חמורה. האנושות, הכלכלה והמדע התגברו ברבות השנים על משברים קשים. 

מדוע יש מקום לאופטימיות בקשר לקורונה?

הגישה שאנו נכנסים למשבר עמוק של שנים ארוכות, שגויה מיסודה.
מדובר במצב זמני שייתכן שיתייצב בחודשים הקרובים, וייתכן שאף יחלוף באוגוסט 2020 [זה הימור אישי שלי]

כבר בימים אלה שוקדים על יצירת חיסון יעיל לנגיף הקורונה.

הקורונה תיעלם.

עלינו לזכור, שקורונה הוא וירוס שפעת, והחורף עתיר בשלל וירוסים ממינים זנים וסוגים שונים.

הווירוסים של השפעת משגשגים בחורף ונמוגים בקיץ. כך שסיכוי גבוה שגם הווירוס הזה ייחלש, יתפוגג ולבסוף ייעלם.
הבורסות ייצבעו בירוק, המדדים יזנקו מעלה, והכלכלה תשוב לשגשג.

מה אנו למדים ממשבר הקורונה במישור האישי?

לכל אחד מאיתנו, במישור האישי, יש מה ללמוד ממשבר הקורונה.
עד לא מזמן, היינו במירוץ מטורף של החיים. עבודה, קרייה, זוגיות, ילדים. 
רצנו מפה לשם. רצינו להספיק את זה ולעשות את זה. שכחנו לדבר זה עם זה. שכחנו מה זה לקרוא ספר. שכחנו מה זה לשבת בבית ולהירגע. שכחנו מה זה לדבר עם הילדים שלנו. מי שבתוך המירוץ הזה, לא רואה בעיניים.

עד שמשהו חיצוני אילץ אותנו לעצור.

זה מלמד אותנו לקחת צעד אחורה. להבין שניתן לקחת פסק זמן, כדי לעשות דברים חשובים. לשוחח, לקרוא, ללמוד, להתפתח.