שרת בראליטי ולא בחרו בך, למה?

מכירים את האנשים האלה שמגיעים לתוכנית ריאליטי לזמרים 

(אקס-פקטור, הכוכב הבא האירוויזיון, דה ווייס) ויוצאים בהצהרות מפוצצות?

הנה דוגמה לכמה פנינים:

" מוזיקה זה החיים שלי, אני לא יכול לחיות בלי מוזיקה."

"לא אני בחרתי במוזיקה, המוזיקה בחרה בי."

"זה הייעוד שלי בחיים, אני שרה מגיל אפס. "

"עוד לפני שלמדתי לדבר, התחלתי לשיר."

"אני לא יודע לעשות כלום, חוץ מלשיר."

מילא אילו דיברו בקלישאות אבל ידעו לשיר. ב 99 אחוז מהמקרים התוצאה מחרידה.

והכי מעניין?

כל האמירות הגרנדיוזיות הללו מתנפצות לרסיסים  כמו גלי ים על סלע, בשנייה שהם פוצחים בשירה. שומעים מיד שאין להם כישרון. הקול שלהם רגיל לחלוטין, ללא כל ייחוד. וזה במקרה הטוב.  זה נשמע חובבני משעמם וחסר ברק.

כאשר רואים את המתמודדים האלה, שמפגינים ביטחון מוחלט במרכולתם הנדושה, שאין לה כל דורש, קשה שלא לשאול את עצמך 

"מה חשבתם לעצמכם? מה רץ לכם בראש? שאתם שלמה ארצי הבא, אדל הבאה?"

לפעמים בא לך לומר להם בפרצוף את האמת.

היי, יצאת פיתה. היי את מזייפת על ימין ועל שמאל, ואפילו לא קולטת עד כמה את מזייפת.

מאין הדיסוננס הקיצוני הזה? איך בן אדם שלא מסוגל לשיר בשיט , מאמין בלב שלם שהוא הכוכב הבא, או שהיא עשויה מאבק של כוכבים.

שהם...רק חסר שישמעו אותם, וזהו כולם ייצאו מגדרם.

האנשים היקרים הללו מתאכזבים קשות. זהו תהליך התפכחות לא קל.

חלקם דוחה את הביקורת הנוקבת, [והמוצדקת] של השופטים בפאנל. 

הם נאחזים בחלום שווא, חלום שאין לו ולא תהיה לו אחיזה במציאות. מגבבים שלל תירוצים והסברים מדוע לא עברו לשלב הבא.

הי, רוצה לדעת למה נפסלת? לא נפסלת  כי בחרת בשיר הלא-נכון, ורק אם יתנו לך עוד הזדמנות, תוכיח להם שאתה מגה-כוכב. 

לא נפסלת כי  לשופטים יש דעה קדומה נגדך.

לא נפסלת כי השופטים טעו [ואתה עוד תראה להם מה זה כשתכבוש את קיסריה]

נפסלת כי אתה או את לא שרים מספיק טוב.

כולם רוצים להיות זמרים, כי זה קל?

יש משהו מתעתע בשירה. זה נראה קל, זה נראה פשוט, זה נראה בהישג יד. הרי כל אחד כמעט מסוגל לשיר ברמה זו או אחרת. אתה מחזיק ביד מיקרופון, פוער את הלוע, והופ, אתה נראה כמו הדבר האמיתי. 

אבל זה כמו שאעטה חלוק לבן, וארכיב סטטוסקופ, האם זה הופך אותי לרופא? 

בהחלט לא.

והדבר הכי מגוחך?

אלה הטיפוסים שמאיימים לתבוע את צוות השופטים את ההפקה ואת הערוץ המשדר.

סליחה, אתה בטוח שפיספסו אותך, את בטוחה שאת מגה כוכבת? אין בעיה, תיכנסו לאולפני ההקלטה. תשקיעו 200,000 שקלים, בדיסק מקורי משלכם, ותכבשו את המדינה עם הקסם של הכישרון המסחרר שלכם.

הרי לא תמיד היה ריאלטי, וגם היום יש זמרים שמצליחים ללא הריאלטי.

זה מעניין לראות איך הזמרים הצעירים הללו מתחילים להתפתל ולהמציא שלל תירוצים ברגע שהם צריכים לשלוף 1,000 שקלים עלובים מכיסם כדי להשקיע בקריירה המוזיקלית שלהם.

האם הם ילמדו  פיתוח קול? לא.
האם הם ילמדו לנגן בכלי נגינה? לא.

האם הם יפתחו את השמיעה המוזיקלית שלהם? לא ולא.

האם הם יקדישו שנים ליצירה, לכתיבה ולהלחנה? בחלומות הלילה.

סוזן בויל היתה אנטי-גיבורה, שקנת את עולמה ברגע אחד. עולה לבמה אישה בגיל העמידה, במראה הסבתא הטיפוסית, לא אטרקטיבית בעליל.  כולם כבר יודעים למה לצפות. מה כבר לזאת יש לחדש? ואז, פנינים ומרגליות יוצאות לה מהפה.

איך במדינה של 9 מיליון תושבים, מיליון רוצים להיות זמרים

מספר האזרחים הישראליים שרוצים להיות זמרים לא פרופורציונלי למספר התושבים במדינה. איך זה יכול להיות שבמדינה קטנה המונה רק 9 מיליון אזרחים, יש מאות אלפים שרוצים להפוך לזמרים מקצועיים?
האם זה הגיוני שקרוב למיליון אנשים רוצים להיות זמרים?

חושב שאני מגזים בהערכה? 

תחשוב רק כמה מתמודדים עשו אודישן בכוכב נולד, במשך עשור. וכמה נבחנו לאקס פקטור, וכמה נבחנו ל The Voice? ולא הזכרתי כאן כל מיני תוכניות ריאלטי מוזיקלי כמו "אני קורא לך" של אייל גולן, והשד יודע אילו עוד תוכניות שעברו לי מתחת לרדאר.

מתוך 9 מיליון אזרחים יש מיליון חרדים, מיליון ילדים, מיליון קשישים, מיליון בני מיעוטים. (מעטים מהם משתתפים בתוכנית)

האם אפשר לעבוד על השופטים ולעבור שלב?

התשובה היא כן.

תן לי להסביר.

אחד שלא מזייף ויש לו אוזן מוזיקלית יכול להערים על השופטים ולהיכנס פנימה. לדוגמה, אני לא זמר מקצועי, אבל אם אשיר שיר מסוים של אלביס פרסלי(שיר שאני שר להנאתי כבר שנים) ייתכן שאעבור. הבעיה? כאשר אשיר משהו אחר, התרמית תתגלה.