צפיתי בתכנית אודות יוסי בנאי, ששודרה בערוץ 8. ומיד התחברתי לבנאדם. מעבר לכך שהוא יוסף ואני יוסף, ואחר כך הוא יוסי ואני יוסי [נולדנו יוסף, אבל כולם קראו לנו יוסי]
אהבתי את סיפור חייו, את הגישה המפוכחת שלו לחיים. יוסי בנאי הוא אדם מרתק, אדם מעניין. כל מילה שהוא אומר, ואיך שהוא אומר אותה, בקולו העמוק, נשמעת אותנטית, אמיתית ומסקרנת.
הרגשתי כאילו יוסי הוא חלק ממני. משהו ממני. נקשרתי לבנאדם, וחשתי הזדהות טוטלית עם האיש. כאילו משהו ממנו, נמצא בי.
מישהו אמר לו "אבל אתה ויתרתי על החית והעין."
והוא השיב בכנות: "עשיתי הכל כדי להשתלב."
בנאי רב כישרונות. על כך אין כל עוררין, זכה בפרס ישראל.
הוא מעיד שהאושר בחיים זה לא פרס ישראל. האושר בחיים זה חיוך של ילד. האושר בחיים זה לשבת עם המשפחה לארוחה עם יין טוב.
יוסי בנאי היה צנוע. מצד אחד היה לו אגו, מצד שני היה אדם צנוע.
נשמע כמו אוקסימורון? אולי. אבל אצל יוסי בנאי זה עבד. האגו עם הצניעות.
הוא לא השתייך לאף קבוצה. לא היה שייך לתאטרון הבימה, ולא היה שייך לתאטרון הקאמרי. הוא היה אאוטסיידר, הוא היה פרילנסר.
שחקן מוכשר, שלא תמיד קיבל את התפקידים בהם חשק.
ליהקו אותו להמון תפקידי משנה, ולאו דווקא לתפקידים ראשיים.
למה?
כי לתפקיד הראשי, זה לא התאים להם.
באיזשהו שלב בנאי אומר, הם חשבו אותי איזה הודי. הודי, אפשר (אז, בזמנו) לא לכבד אותו. לזלזל בו, אפילו לצחוק עליו.
[צריך לזכור שמדובר בשנות ה- 60. הערה: י. נפקר]
זה מעניין שבן אחיו של יוסי בנאי, הרי הוא אביתר בנאי, דומה לו יותר מאשר בנו, יובל בנאי. יובל, לימים סולן להקת משינה, בחור מוכשר בפני עצמו.
לפרנסתו נצרך בנאי לעשות דברים שונים. הוא כתב מערכונים לגשש החיוור, ועלה לבמות בהופעות יחיד. הופעות שנונות, מלאות הומור. היום היו קוראים לזה סטנדאפ קומדי.
בנאי הביע בפומבי, דעות שנתפסו אז כשמאלניות. והוא קיבל מטח ביקורות מאנשים שמצד אחד העריצו אותו, אהבו אותו, והתגאו בו.
"כי הוא משלנו. המזרחים המשכילים, האינטליגנטים. "
יוסי בנאי כמעט מת על הבמה. באחת ההצגות קרס ונפל, למרבה המזל החיו אותו.
הוא מספר שאחרי האירוע הטראומטי הזה, הוא ראה את החיים באופן אחר.
"פתאום ראיתי ירוק של עץ, פתאום שמעתי ציוץ של ציפור."
הוא למד להתבונן בדברים הקטנים, למד ליהנות מהדברים הקטנים בחיים, ולמד להבחין בין מה שחשוב באמת. פתאום הוא קיבל פרופורציות. כשאתה מת וחוזר לחיים, אתה מבין את ערכם של החיים.
למרבה הצער, יוסי בנאי איננו איתנו יותר.
לימים כאשר יצרנו קשר עם בן אחיו של יוסי בנאי - אהוד בנאי, אהוד אמר לי משהו שריתק אותי. מיד אספר על זה.
אבל רציתי קודם לספר שלאהוד בנאי יש שיר שנקרא "האגס 1"
זהו שיר על בית ילדותו בירושלים, מעל חנות הירקות, שם בשוק מחנה יהודה. ואנו גרים ברחוב האגס 1, כל חיינו. רק בעיר אחרת.
השיר של אהוד ריגש אותנו. ואז כתבנו שיר חדש, רחוב האגס אחד משלנו. שיר שמתכתב עם השיר של אהוד בנאי.
השיר שלנו אומר
"אני רואה אותך, אבל אתה לא רואה אותי
אני שומע אותך, אבל אתה לא שומע אותי
אותו השם אותו הרחוב אותה סמטה לאהוב."
הזמר אופיר נפקר, שמתגורר באגס 1, אומר אני רואה אותך על הבמות. אני רואה אותך בטלוויזיה, אני שומע אותך. אתה אולי לא רואה אותי,אבל שנינו האגס אחד.
בפזמון של השיר הוא אומר
"רחוב האגס אחד, אתה כאן בעיר אחרת
רחוב האגס אחד, ממלא אותי כל ערב."
זהו שיר מרגש, נפלא בפני עצמו.
אני יכול להעיד ולספר שאהוד באולפן התקשה בהתחלה. היה קשה לו לשיר את השיר. הוא כל כך היה נרגש. זה העיף אותו אחורה אל ימי ילדותו.
בתחנות הרדיו לא אימצו בחום את הדואט של נפקר- בנאי. בהתחלה עוד שידרו את השיר, ואחר כך חדלו.
ייתכן שחששו שמא ישכיח את השיר האלמותי של בנאי. לכן העדיפו להניח אותו בצד, להצניע אותו, והפסיקו לשדר אותו. כדי שלא ייווצר מצב חלילה שהדור החדש יחשוב שהשיר האגס 1, זה אופיר נפקר ואהוד בנאי.
וחבל, כי מדובר ביצירה יפהפייה, ובשיתוף פעולה מדהים בין בנאי לנפקר.
אני לא חושב שהדואט הזה מאפיל על השיר של אהוד בנאי. שירו כבודו במקומו מונח. אדרבה, זה מאיר ומחזיר את שירו של בנאי לתודעה של הדור החדש.
ניחא, הדואט המיוחד הזה נמצא ברחבי רשת האינטרנט. מקומו נצחי ביוטיוב, ובאתר של הזמר אופיר נפקר וזה דבר שיישאר לעד.
ואולי באחד הימים עורך רדיו חכם ובעל טעם, ישדר את השיר הרף. כפי שמגיע לו.
והנה הדבר המרתק שאמר לי אהוד בנאי
אני זוכר שבאחד הימים התקשרתי לאהוד .
"שלום אהוד, מדבר יוסי."
והוא עונה, "יוסי בנאי?"
אני רוצה לומר, שעד היום עבורי זוהי מחמאה אדירה.
שאהוד שמע את קולי, וחשב שזה קולו של יוסי בנאי. העובדה שקולי דומה במשהו לקולו של יוסי בנאי. כמובן שזוהי מחמאה.
יוסי בנאי, האיש כבר איננו איתנו, אך פועלו ומורשתו ייזכרו לתמיד.
הדואט "רחוב האגס אחד" - אופיר נפקר ואהוד בנאי:
ליהקו אותו להמון תפקידי משנה, ולאו דווקא לתפקידים ראשיים.
למה?
כי לתפקיד הראשי, זה לא התאים להם.
באיזשהו שלב בנאי אומר, הם חשבו אותי איזה הודי. הודי, אפשר (אז, בזמנו) לא לכבד אותו. לזלזל בו, אפילו לצחוק עליו.
[צריך לזכור שמדובר בשנות ה- 60. הערה: י. נפקר]
זה מעניין שבן אחיו של יוסי בנאי, הרי הוא אביתר בנאי, דומה לו יותר מאשר בנו, יובל בנאי. יובל, לימים סולן להקת משינה, בחור מוכשר בפני עצמו.
לפרנסתו נצרך בנאי לעשות דברים שונים. הוא כתב מערכונים לגשש החיוור, ועלה לבמות בהופעות יחיד. הופעות שנונות, מלאות הומור. היום היו קוראים לזה סטנדאפ קומדי.
בנאי הביע בפומבי, דעות שנתפסו אז כשמאלניות. והוא קיבל מטח ביקורות מאנשים שמצד אחד העריצו אותו, אהבו אותו, והתגאו בו.
"כי הוא משלנו. המזרחים המשכילים, האינטליגנטים. "
יוסי בנאי כמעט מת על הבמה. באחת ההצגות קרס ונפל, למרבה המזל החיו אותו.
הוא מספר שאחרי האירוע הטראומטי הזה, הוא ראה את החיים באופן אחר.
"פתאום ראיתי ירוק של עץ, פתאום שמעתי ציוץ של ציפור."
הוא למד להתבונן בדברים הקטנים, למד ליהנות מהדברים הקטנים בחיים, ולמד להבחין בין מה שחשוב באמת. פתאום הוא קיבל פרופורציות. כשאתה מת וחוזר לחיים, אתה מבין את ערכם של החיים.
למרבה הצער, יוסי בנאי איננו איתנו יותר.
לימים כאשר יצרנו קשר עם בן אחיו של יוסי בנאי - אהוד בנאי, אהוד אמר לי משהו שריתק אותי. מיד אספר על זה.
אבל רציתי קודם לספר שלאהוד בנאי יש שיר שנקרא "האגס 1"
זהו שיר על בית ילדותו בירושלים, מעל חנות הירקות, שם בשוק מחנה יהודה. ואנו גרים ברחוב האגס 1, כל חיינו. רק בעיר אחרת.
השיר של אהוד ריגש אותנו. ואז כתבנו שיר חדש, רחוב האגס אחד משלנו. שיר שמתכתב עם השיר של אהוד בנאי.
השיר שלנו אומר
"אני רואה אותך, אבל אתה לא רואה אותי
אני שומע אותך, אבל אתה לא שומע אותי
אותו השם אותו הרחוב אותה סמטה לאהוב."
הזמר אופיר נפקר, שמתגורר באגס 1, אומר אני רואה אותך על הבמות. אני רואה אותך בטלוויזיה, אני שומע אותך. אתה אולי לא רואה אותי,אבל שנינו האגס אחד.
בפזמון של השיר הוא אומר
"רחוב האגס אחד, אתה כאן בעיר אחרת
רחוב האגס אחד, ממלא אותי כל ערב."
זהו שיר מרגש, נפלא בפני עצמו.
אני יכול להעיד ולספר שאהוד באולפן התקשה בהתחלה. היה קשה לו לשיר את השיר. הוא כל כך היה נרגש. זה העיף אותו אחורה אל ימי ילדותו.
בתחנות הרדיו לא אימצו בחום את הדואט של נפקר- בנאי. בהתחלה עוד שידרו את השיר, ואחר כך חדלו.
ייתכן שחששו שמא ישכיח את השיר האלמותי של בנאי. לכן העדיפו להניח אותו בצד, להצניע אותו, והפסיקו לשדר אותו. כדי שלא ייווצר מצב חלילה שהדור החדש יחשוב שהשיר האגס 1, זה אופיר נפקר ואהוד בנאי.
וחבל, כי מדובר ביצירה יפהפייה, ובשיתוף פעולה מדהים בין בנאי לנפקר.
אני לא חושב שהדואט הזה מאפיל על השיר של אהוד בנאי. שירו כבודו במקומו מונח. אדרבה, זה מאיר ומחזיר את שירו של בנאי לתודעה של הדור החדש.
ניחא, הדואט המיוחד הזה נמצא ברחבי רשת האינטרנט. מקומו נצחי ביוטיוב, ובאתר של הזמר אופיר נפקר וזה דבר שיישאר לעד.
ואולי באחד הימים עורך רדיו חכם ובעל טעם, ישדר את השיר הרף. כפי שמגיע לו.
והנה הדבר המרתק שאמר לי אהוד בנאי
אני זוכר שבאחד הימים התקשרתי לאהוד .
"שלום אהוד, מדבר יוסי."
והוא עונה, "יוסי בנאי?"
אני רוצה לומר, שעד היום עבורי זוהי מחמאה אדירה.
שאהוד שמע את קולי, וחשב שזה קולו של יוסי בנאי. העובדה שקולי דומה במשהו לקולו של יוסי בנאי. כמובן שזוהי מחמאה.
יוסי בנאי, האיש כבר איננו איתנו, אך פועלו ומורשתו ייזכרו לתמיד.
הדואט "רחוב האגס אחד" - אופיר נפקר ואהוד בנאי:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה